התקליטור, או בשמו המוכר יותר  CD – Compact Disc הוא אמצעי לאחסון נתונים הפועל בטכנולוגיה אופטית. ישנם סוגים רבים של תקליטורי CD המיועדים למטרות שונות ומגוונות. רוב התקליטורים שאנו מכירים משמיעים מוסיקה, אך יש גם סוגים נוספים של מידע שאפשר לשמור על CD.
ה – CD הוא למעשה דיסק פלסטי אופטי עגול עם חור במרכזו, בדרך כלל בקוטר של עד 12 ס”מ (ישנם גדלים שונים של דיסקים). הנתונים על גבי כל CD נצרבים באמצעות צורבים מסוגים שונים ונקראים בעזרת קרן לייזר מיוחדת. כל CD מצופה בשכבה של אלומיניום שתפקידה להחזיר את המידע הצרוב לקרן הלייזר שקוראת אותו. ה – CD הראשון נכנס לשימוש בשנת 1982 אך מאז עשה דרך ארוכה, וכיום הוא נחשב לפורמט העיקרי לאחסון של קבצי שמע, קבצי ווידאו וקבצי מחשב נוספים מסוגים שונים.

קצת היסטוריה

התקליטור בא לעולם במסגרת שיתוף פעולה בין שתי חברות ענק – חברת האלקטרוניקה היפנית סוני וחברת פיליפס ההולנדית. החברות הללו רצו לפתח כלי שבאמצעותו ניתן יהיה להשמיע ולשמוע מוזיקה באיכות גבוהה ובצורה נוחה. החברות שמו את הדגש שלהן על נוחות, פשטות וניידות. ה – CD התגלה כפתרון המושלם בשל המחיר הזול של ייצורו ושכפולו וכן בשל המידע הרב שניתן לשמור עליו והשימוש הנוח שבו.

כיצד מעבירים נתונים ל – CD?

כתיבת המידע על פני התקליטורים נעשית באמצעות צריבה או הטבעה. הצריבה מתבצעת באמצעות קרן לייזר על ידי צורב תקליטורים ואילו ההטבעה דורשת מכשור מורכב יותר, הדעה הרווחת היא שליצירת כמות קטנה של תקליטורים עדיפה שיטת הצריבה, ואילו ליצירת כמות גדולה של תקליטורים (אלף ומעלה) שיטת ההטבעה היא משתלמת יותר.

סוגים של CD

CD-AUDIO –  התקליטור הבסיסי שהופץ לראשונה בשנות השמונים וגרם למהפכה בכל הקשור לאיכות המוסיקה והצלילים שניתן לשמוע בנגני מוסיקה.

CD-ROM – תקליטור המשמש לקריאת מידע DATA בלבד.

CD-R – תקליטור הניתן לצרוב עליו מידע פעם אחת בלבד .

CD-RW – תקליטור הניתן לצרוב עליו מידע מספר רב של פעמים.